תיאור:
`מומנט מוסיקלי` הוא אחת הפנינים הנדירות, הקלאסיות כבר, של הסיפורת העברית. הספר ראה אור לראשונה ב1980- ב``ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד``. מהדורת הספריה החדשה נועדה להביאו אל קהלי קוראים חדשים.
`מומנט מוסיקלי`, על ארבעת סיפורי-פרקיו - שכולם שלבים בביוגרפיה של אותו `אני` המספר בעדו, החל מגיל שלוש בערך ועד סוף ימי התיכון - יכול להיחשב חלק א` של הרומאן `התגנבות יחידים` (שהוא הפרק או הסיפור החמישי, שהתפצל לרומאן נפרד).
כל אחד מסיפוריו של `מומנט מוסיקלי` מגיע לפורקנו באיזו ``שערוריה``, שה`אני` אינו מעורב בה, והוא צופה בה רק משוליה: הפיאקסו של הצגת התרנגולת בעלת שלוש הרגלים; הריקוד של אחותו של הנריק עם החייל הבריטי השיכור; המריבה של הוריו של יורם על בנם (האם יהיה כנר, או יקבל מאביו את סמל הפלמ``ח); או דהירתו של פסח, עירום ובזיקפה גדולה, במדור הבנות של צריף הגדנ``עים. א בל אירועים דראסטיים אלה הם רק העצמה מוסטת של המוקד האמיתי; כי `מומנט מוסיקלי` הוא ספר על ``התהוותו`` של ה`אני` הפרטי, על ``הבשלתה`` של העצמיות הנפרדת.
לא שיש כאן סיפור על איזו צמיחה והבשלה של `אני` מוגדר, המתהווה מכל המשברים ויוצא מהם במין התחדשות גדולה ומבריאה, ומתוך קבלת אחריות עצמית. אומנם הילדות והנוער נתפסים כאן כמצב מתמשך שבו ``חיינו הרגילים הופרו ללא תקנה`` (וכפרידות חוזרות ונשנות ``אל תוך עצמי`` מסדרים ושייכויות למיניהם - מן הסדר של המישפחה וגם מן ה``אנחנו`` שבחוץ: כל אלה, אכן, הופכים זרים, אחרים. אבל ה`אני` החמקמק והסודי, האחר בכל פעם, אף הוא נתפס ל``בעליו`` כרצף משתנה ורב קולי של אחרים, של ``הוא`` - הן מנקודת הראות הבו זמנית, בהווה, והן בראיה הרטרוספקטיבית של הסופר המבוגר, המלוה את הספר: ובאותה עת - מתוך מעמקים שלא ידעתי בתוכי - עלה קול, והקול אומר: אני, אני, אני, אני. ואף שעלה הקול מתוכי, לא היה זה קולי... והקול היה שקט, חגיגי, מושיע ומסוכן מאוד...`` זוהי חוויית תשתית, הצובעת את כל הספר. התחושה ב`אני` היא כמו בזר שהתיישב בתוכו, והיא סוד לא מובן; ה`אני` מומר לסובבים אותו, שהוא מגדיר את עצמו מולם והם ממלאים תפקיד בנפשו - אך אלה גם מרוחקים ולא מושגים ואינם ``אתה`` אינטימי אלא ``הוא``, ולכל היותר הם מאפשרים התפעמות מיופי זר ולא מושג השמור רק לאחרים; כל רגש נתפס גם מבחוץ, כמי שמופקר בודד לעלילה. ``האחדות`` היחידה של ה`אני` היא אחדות נרטיבית, זו של הראיה הרטרוספקטיבית המפייסת, המספרת את סיפור הסתירות - זו שמכונן המספר בעצם כתיבת הספר כמי שמספר על אחר. וכמו בנגינה, הדברים יכולים לצאת שוטפים ומדוייקים רק באי מעורבות, רק כאשר ``אילו לא אני המנגן``, או כאשר רואים את הדברים כאילו הם הצגת תיאטרון ששחקניה מבקשים לעשות נפשות לסיפורם.
על כתיבתו של קנז דובר בהקשר של ``התפוררות הביחד`` בסיפורת הישראלית. אבל `מומנט מוסיקלי` הוא ספר על ``מות`` ה`אני` הפרטי, זה המגובש ומסוגר בעצמו, המתבונן בעצמו במעגליות נרקיסית:
``נהדר ביופיו היה העוף המוטל על טס של נחושת, נוצותיו ירוקות וסגולות, גופו עגלגל ומפונק, רובץ מלוא כובדו על המתכת הקרה, המחזירה אליו קטעים מבבואתו. צווארו הארוך, הענוג, שמוט על גדול המתכת, מתעגל כלולאה, כמו מתוך רפיון או אהבה עצמית, ראשו מכונס, קצה מקורו נוגע לא נוגע בשיפולי הצוואר המתבוסס בדמו ועיניו מזוגגות, חסרות ישע, מטומטמות ומלאות געגועים לנוכח אסונו``.
מחיר: 82.00 ₪